בתנועה מתמדת

אני חייבת להתוודות כאן על משהו
תמיד תפסתי את עצמי כאחת שלא ממש מתמידה

התחלתי לימודים בבאר שבע. עזבתי ומצאתי משהו אחר.

עבדתי באיזה מקום שנתיים. עברתי למשהו אחר. עבדתי במקום אחר עוד זמן ועברתי הלאה וכו וכו..

גם בחברויות אפשר להגיד שלא ממש התמדתי. לא ממש נשארתי בקשר עם חברות ממש טובות מהתיכון לדוגמה.
לא יודעת, תמיד מצאתי את עצמי קרובה עם מי שקרוב אלי פיזית יותר ואיכשהו דברים אחרים התמסמסו.

ככה עברתי את חיי הבוגרים בתחושה שאני לא אחת שמתמידה.
ובמידה מסויימת קיבלתי את זה כעובדה.
פשוט אמרתי ככה אני.
לא ניסיתי יותר מידי להתנגד. כשנכנס לי רעיון לראש למשל, אני לא ממש מוותרת עליו. אני הולכת על זה בכל הכוח. גם אם זה סותר את מה שאני עושה ולכאורה מבטל את זה.

ואז הגיעה השנה הזאת.
עבורי זאת הייתה שנה מטלטלת אך עוצמתית
מלאה במורדות אך גם בעליות תלולות. וואחד תלולות.

התהליכים שעברתי בשנה הזו גרמו לי לפקפק בתפיסות שלי לגבי העולם וכן, גם לגבי עצמי. בחרתי לבחון את האמונות המגבילות שלי.
התחלתי לקלף. שכבה ועוד שכבה ולגלות את עצמי מחדש. או מההתחלה אולי אפילו.

באחד המפגשים שהשתתפתי בהם היה צריך לכתוב על כשלונות. ואני כתבתי את זה.
בין השאר כמובן 😏
ציינתי שאני לא יודעת להתמיד.

אבל אז ביקשו גם לכתוב נקודות חוזק.
ניסיתי לחשוב מה הנקודות שאני מזהה אצלי ואחד הדברים שכתבתי זה שלמדתי ראיית חשבון. 4.5 שנים של למידה אינטנסיבית.
וכתבתי שאני בזוגיות צומחת כבר 15 שנה.

הכתיבה הזו גרמה לי לשאול את עצמי – האם התפיסה שלי לגבי עצמי של אחת שלא יודעת להתמיד אולי שגויה? אולי זה רק אמונה מגבילה שלי?

כי הרי הצלחתי להתמיד בלימודים האלה.
ובזוגיות הזאת. ובעוד כמה דברים כנראה בדרך.

ואולי האינטואיציה שלי וההחלטות שלי לעזוב מקום כזה או אחר וההחלטה לשנות כיוון בלימודים היא אמיתית ומכוונת אותי למקומות שאני באמת רוצה להיות בהם? אולי זו לא פזיזות? אולי הסיפורים שסיפרתי לעצמי על עצמי הם לא תירוצים?

ועכשיו אני יותר מודעת.
ומתוך המודעות הזו נכנסתי לאתגר של 66 יום להטמיע בי הרגל של להתייחס לגוף שלי.
עברו 15 יום. לא פספסנו אף יום. אשר ואני יחד תומכים אחד בשני.
ואפילו שכנראה שאני באמת יודעת להתמיד בדברים מסויימים, עדיין אני מסתובבת עם הרגשה של וואו. אני כבר מתמידה 15 ימים
איזה מדהים! איך אני מצליחה להתמיד?!
אני נעה בתחושות שלי בין איזה יופי שאני מתמידה ככה כי חשבתי שאני לא מסוגלת לבין איזה יופי שאני מתוך מודעות מתמידה כדי להטמיע הרגל.

בכל מקרה, איזה כיף שאני כבר 15 ימים רצופים מתייחסת לגוף שלי.

ואתם? אתם אנשים מתמידים?
אתם יודעים להקשיב לעצמכם ולבחור במה שנכון ומקדם עבורכם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

ליצור אתר אינטרנט אישי בעזרת WordPress.com
להתחיל
%d בלוגרים אהבו את זה: